החזקת גופות מחבלים לצורכי מיקוח: מבט משפטי ומוסרי.
בפסק הדין בבג"ץ 4466/16, נדרש בית המשפט העליון להכריע בסוגיה רגישה ומורכבת: האם למדינת ישראל הסמכות להחזיק בגופות מחבלים לצורכי משא ומתן? סוגיה זו משלבת היבטים משפטיים, ביטחוניים ומוסריים, ומעוררת מחלוקות עמוקות בין ערכים מנוגדים של כבוד האדם, ביטחון המדינה ושלטון החוק.
הכרעת בית המשפט
המדינה טענה כי החזקת הגופות נועדה לשמש כלי מיקוח מול ארגוני טרור במטרה להשיב שבויים ונעדרים ישראלים. טענתה התבססה על תקנה 133(3) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, המאפשרת למפקד הצבאי לקבוע את מקום קבורת גווייתו של אדם. המדינה הדגישה כי מדובר בתכלית ביטחונית ראויה ובפעולה מידתית. בית המשפט העליון, ברוב דעות, פסק כי אין למדינה סמכות חוקית מפורשת להחזיק גופות מחבלים לצורכי משא ומתן. השופט דנציגר כתב ״מדינת ישראל, כמדינת חוק, אינה יכולה להחזיק בידיה גופות לצורכי משא ומתן, שעה שאין חוק מפורש המאפשר לה לעשות כן."
עם זאת, ניתן למדינה פרק זמן של שישה חודשים להסדיר את הסוגיה בחקיקה ראשית.
עמדת התומכים בהחזקת גופות
התומכים בהחזקת גופות מחבלים טוענים כי מדובר בצעד לגיטימי והכרחי לאור הנסיבות
הביטחוניות בישראל. נימוקיהם כוללים:
היבט ביטחוני: החזקת הגופות משמשת אמצעי לחץ יעיל במשא ומתן להשבת שבויים ונעדרים. כפי שתומס הובס כתב ב-לווייתן – השלום והביטחון הם התכליות העליונות של המדינה."
בהקשר זה, התומכים מדגישים כי למדינה חובה מוסרית לפעול למען השבת השבויים בכל האמצעים האפשריים.
מניעת אלימות: שחרור גופות מחבלים עלול להוביל להלוויות המוניות המשמשות פלטפורמה להסתה ואלימות. החזקת הגופות מסייעת במניעת תופעות אלו.
המטרה מקדשת את האמצעים: כפי שניקולו מקיאוולי כתב ״המטרה מקדשת את האמצעים." התומכים רואים בהחזקת הגופות כלי לגיטימי לשמירה על ביטחון המדינה.
עמדת המתנגדים להחזקת גופות
המתנגדים, בהם ארגוני זכויות אדם ומשפחות המחבלים, מעלים טיעונים מוסריים ומשפטיים
נוקבים כנגד הפרקטיקה:
- פגיעה בכבוד האדם: עמנואל קאנט כתב: " פעל כך שתמיד תראה את האנושות – גם בעצמך וגם באחרים – כתכלית ולא כאמצעי בלבד." החזקת הגופות כקלף מיקוח מתייחסת למתים כאמצעי, בניגוד לעקרון כבוד האדם.
- ענישה קולקטיבית: החזקת הגופות פוגעת במשפחות המחבלים, שלעיתים אינן מעורבות בטרור. אריסטו, ב-אתיקה ניקומאכית, ציין ״צדק פירושו לתת לכל אחד את המגיע לו." מתנגדי הפרקטיקה טוענים כי הענישה פוגעת במשפחות חפות מפשע.
- פגיעה בתדמית המדינה: השימוש בגופות לצורכי מיקוח עלול לפגוע בתדמיתה של ישראל בזירה
הבינלאומית. מהאטמה גנדי כתב: "עין תחת עין תשאיר את כולנו עיוורים."
המתנגדים חוששים כי פעולה זו תוביל להסלמה ולא לפתור בעיות.
פילוסופיה של האיזון
השופטת אסתר חיות כתבה בהחלטת:" ישראל היא מדינת חוק ודמוקרטיה, ועליה לפעול לפי עקרונות אלו גם בזמנים של משבר." הצורך לאזן בין ערכים מנוגדים הוא ליבת הסוגיה. ג'ון סטיוארט מיל, ב-על החירות, כתב: ״המטרה היחידה המצדיקה כפייה על אדם אחר היא מניעת נזק לאחרים." ציטוט זה מדגיש את המתח בין הצורך להגן על הציבור לבין שמירה על עקרונות מוסריים.
תגובות ציבוריות
שרת המשפטים דאז, איילת שקד, אמרה: ״פסק הדין מחייב אותנו לחוקק חוקים חדשים
שיבטיחו את ביטחונם של אזרחי ישראל." מנגד, ארגוני זכויות אדם טענו כי הפסיקה מחזקת את עקרונות שלטון החוק.
סיכום
פסק הדין בבג"ץ 4466/16 מדגיש את המתח בין ביטחון לכבוד האדם, בין עקרונות מוסריים לצרכים ביטחוניים. סוגיה זו מעוררת שאלות עמוקות על זהותה של מדינת ישראל, ועל יכולתה לשמור על ערכיה גם במצבים של עימות. הדילמה, כפי שהראה פסק הדין, אינה ניתנת להכרעה פשוטה – והיא תמשיך ללוות את השיח המשפטי והמוסרי במדינה.
